<h1>תשובות חכמי פרובינציא הלכ' כתובה סימן ל"ט</h1>
<h2>דף נה.</h2>
וששאלתם, אלמנה שיש לה יורשין ולא תבעה כתובתה ולא נשבעה ונשאת, כשתובע(ת) בעל כתובתה אי נמי יורשין בעו לאפוקי מינה מיחייב בעל שבועה שמא תשבע על דעת הבעל, מיחייב או לא, כך ראינו ששאלה מסותמת זאת ויש בה טעות סופר, ועוד שמא תשבע על דעת הבעל לא עמדנו על מה שכתבתם, ולא פרשתם אשה זו ישנה בחיים או לא, לפיכך הוצרכה לבררה לכם יפה, אם ישנה בחיים ושטר כתובה בידה כל דבר שיש מן הדין לגבות אשה בלא שבועה כגון אלו דברים האמורים באע"פ [כתובות נ"ה ע"א] ייחד לה בארבע מצרנהא בלא שבועה, בחד מצרנא פומבדיתא אמרי בלא שבועה, בני מחסיא אמרי בשבועה, והלכתא בלא שבועה, א"נ [מטלטלי] דידעינן, דקא אמרי' מטלטלי ואיתנהו בעיניהו בלא שבועה, ליתנהו בעיניהו, כגון דמחליפתן במני אחריני כד ברירא מילתיהו דמחמת הני מטלטלי קדמאי דיהב לה אינון, פומבדיתאי אמרי בלא שבועה, בני מחסיא אמרי בשבועה, והלכתא בלא שבועה, ואם שכתוב בשאלה כשתובע בעל כתובתה, שמתה היא ובעלה שני הוא שתובע כתובתה מיורשי בעלה הראשון, אם יש בה כתובתה כמו שפירשנו למעלה, כשם שאילו היתה היא גובה בלא שבועה כך בעלה שני גובה בלא שבועה, ואם כתב בכתובתה כספים או זהבים או תכשיטי כסף וזהב וכלי מלבוש וכרים וכסתות, יש לחוש דילמ' צררי אתפסה אם ישנה בחיים תשבע ותטול, ואם מתה, זה בעל שני כיון דלא נשבעה היא מחיים, הלכה רווחת היא שאין אלמנה נפרעת מן היתומים אלא בשבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו, אין על בעל שני לישבע, ואם רוצה לישבע [אין מניחין] אותו כלל, דאמרי' [שבועות מ"ז ע"א] רב ושמואל דאמרי תרויהו לא שאנו [אלא] שמת מלוה בחיי לוה, אבל מת לוה, כגון בעלה הראשון, בחיי מלוה, מלוה אשה זו שיש לה כתובתה עליו, כבר נתחייב מלוה לבני (מ)לוה שבועה ומנו יורשי בעלה הראשון, ואין אדם מוריש שבועה לבניו, מנו כגון אשה זו שאין מורישה שבועה לבעלה ולשאר יורשיה, וזו היא ששנינו וכן היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה, כדפרשוה רב ושמואל, ואע"ג דפליג ר' אלעזר דאמרי' [שם מ"ח ע"א] שלחוה קמי ר' אלעזר שבועה זו מה טיבה, וכן היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה, שלח להו יורשין נשבעין וגובין, וזו היא שבועת יורשין שלא פקדנו אבא ושלא אמ' לנו אבא, ושלא מצאתי בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע הוא, וגובה מיורשין, ולא עוד אלא דקאמ' [שם ע"ב] רב חמא השתא דלא אתמ' הלכתא לא כמר ולא כמר דיינא דעבד כר' אלעזר עבד כרב ושמואל עבד, אפי' הכי אנן השתא כרב ושמואל דנינן, חדא דרב ושמואל רבים ור' אלעזר יחיד, ועוד רב נחמן קא חייש להו כדקאמרי' [שם] אקלע רב נחמן לסורא עאל לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי ליה ניתיה מר ונעקריה לדרב ושמואל, אמ' להו איכפלי ואתאי כל הני פרסאי למעקריה לדרב ושמואל אלמא קא חייש להו, ועוד אדוננו מר רב צדוק זצ"ל שהיה רבינו כך שפט שבא מעשה לפניו מעלם אשה אלמנה ששמה גישי שלא הספיקה להשבע ולגבות עד שמתה, ובאו יורשיה לגבות כתובתה ואמ' להם אין אדם מוריש שבועה לבניו ופטרן מלשלם.
וכתוב בשאלה זו, אי נמי יורשין בעו מינה מחייב (בלא) [בעל] שבועה, אין אנו יודעין מהו, אי איתא בחיי בעל מאי שבועה מיחייב, ואי מתה מאי שבועה בעי כתובה לאפוקי מינה, ודינא הדין הוא, אי איתא בחיי בעל תבעה כתובתה וטוענין לה מידי נשבעה וגובה, ואי לא תבעה כתובתה אין יכולין יורשין להשביעה, דתנן [כתובות פ"ז ע"ב] ר' שמעון אומ' כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעי' אותה אינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה, והלכה כר' שמעון, וכדמפרש בהכותב [שם פ"ח ע"ב], ואם מתה ומבקשין יורשין להוציא ממון אביהם מבעלה אין להם עליו כלום, שיכול לומ' להן כשהיתה קיימת מפני מה לא תבעתוהו השתא לאו בעל דברים דילכון אנא, וכן הדין.
<h2>דף פז:</h2>
וששאלתם, אלמנה שיש לה יורשין ולא תבעה כתובתה ולא נשבעה ונשאת, כשתובע(ת) בעל כתובתה אי נמי יורשין בעו לאפוקי מינה מיחייב בעל שבועה שמא תשבע על דעת הבעל, מיחייב או לא, כך ראינו ששאלה מסותמת זאת ויש בה טעות סופר, ועוד שמא תשבע על דעת הבעל לא עמדנו על מה שכתבתם, ולא פרשתם אשה זו ישנה בחיים או לא, לפיכך הוצרכה לבררה לכם יפה, אם ישנה בחיים ושטר כתובה בידה כל דבר שיש מן הדין לגבות אשה בלא שבועה כגון אלו דברים האמורים באע"פ [כתובות נ"ה ע"א] ייחד לה בארבע מצרנהא בלא שבועה, בחד מצרנא פומבדיתא אמרי בלא שבועה, בני מחסיא אמרי בשבועה, והלכתא בלא שבועה, א"נ [מטלטלי] דידעינן, דקא אמרי' מטלטלי ואיתנהו בעיניהו בלא שבועה, ליתנהו בעיניהו, כגון דמחליפתן במני אחריני כד ברירא מילתיהו דמחמת הני מטלטלי קדמאי דיהב לה אינון, פומבדיתאי אמרי בלא שבועה, בני מחסיא אמרי בשבועה, והלכתא בלא שבועה, ואם שכתוב בשאלה כשתובע בעל כתובתה, שמתה היא ובעלה שני הוא שתובע כתובתה מיורשי בעלה הראשון, אם יש בה כתובתה כמו שפירשנו למעלה, כשם שאילו היתה היא גובה בלא שבועה כך בעלה שני גובה בלא שבועה, ואם כתב בכתובתה כספים או זהבים או תכשיטי כסף וזהב וכלי מלבוש וכרים וכסתות, יש לחוש דילמ' צררי אתפסה אם ישנה בחיים תשבע ותטול, ואם מתה, זה בעל שני כיון דלא נשבעה היא מחיים, הלכה רווחת היא שאין אלמנה נפרעת מן היתומים אלא בשבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו, אין על בעל שני לישבע, ואם רוצה לישבע [אין מניחין] אותו כלל, דאמרי' [שבועות מ"ז ע"א] רב ושמואל דאמרי תרויהו לא שאנו [אלא] שמת מלוה בחיי לוה, אבל מת לוה, כגון בעלה הראשון, בחיי מלוה, מלוה אשה זו שיש לה כתובתה עליו, כבר נתחייב מלוה לבני (מ)לוה שבועה ומנו יורשי בעלה הראשון, ואין אדם מוריש שבועה לבניו, מנו כגון אשה זו שאין מורישה שבועה לבעלה ולשאר יורשיה, וזו היא ששנינו וכן היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה, כדפרשוה רב ושמואל, ואע"ג דפליג ר' אלעזר דאמרי' [שם מ"ח ע"א] שלחוה קמי ר' אלעזר שבועה זו מה טיבה, וכן היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה, שלח להו יורשין נשבעין וגובין, וזו היא שבועת יורשין שלא פקדנו אבא ושלא אמ' לנו אבא, ושלא מצאתי בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע הוא, וגובה מיורשין, ולא עוד אלא דקאמ' [שם ע"ב] רב חמא השתא דלא אתמ' הלכתא לא כמר ולא כמר דיינא דעבד כר' אלעזר עבד כרב ושמואל עבד, אפי' הכי אנן השתא כרב ושמואל דנינן, חדא דרב ושמואל רבים ור' אלעזר יחיד, ועוד רב נחמן קא חייש להו כדקאמרי' [שם] אקלע רב נחמן לסורא עאל לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי ליה ניתיה מר ונעקריה לדרב ושמואל, אמ' להו איכפלי ואתאי כל הני פרסאי למעקריה לדרב ושמואל אלמא קא חייש להו, ועוד אדוננו מר רב צדוק זצ"ל שהיה רבינו כך שפט שבא מעשה לפניו מעלם אשה אלמנה ששמה גישי שלא הספיקה להשבע ולגבות עד שמתה, ובאו יורשיה לגבות כתובתה ואמ' להם אין אדם מוריש שבועה לבניו ופטרן מלשלם.
וכתוב בשאלה זו, אי נמי יורשין בעו מינה מחייב (בלא) [בעל] שבועה, אין אנו יודעין מהו, אי איתא בחיי בעל מאי שבועה מיחייב, ואי מתה מאי שבועה בעי כתובה לאפוקי מינה, ודינא הדין הוא, אי איתא בחיי בעל תבעה כתובתה וטוענין לה מידי נשבעה וגובה, ואי לא תבעה כתובתה אין יכולין יורשין להשביעה, דתנן [כתובות פ"ז ע"ב] ר' שמעון אומ' כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעי' אותה אינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה, והלכה כר' שמעון, וכדמפרש בהכותב [שם פ"ח ע"ב], ואם מתה ומבקשין יורשין להוציא ממון אביהם מבעלה אין להם עליו כלום, שיכול לומ' להן כשהיתה קיימת מפני מה לא תבעתוהו השתא לאו בעל דברים דילכון אנא, וכן הדין.
